"אמא אני לא רואה טוב" כך שמעתי את גל בן ה-4 מדווח לנו יום אחד תוך כדי צפייה בטלווויזיה.
בדיקת הרופא (שגם היא יכולה להיות עניין לא פשוט לילדים אבל זה לפוסט אחר) עברה בקלות ואכן הרופא אישר שגל צריך משקפיים. המשכנו לחנות משקפיים הכי מגניבה שיש (עוד נגיע אליה) ורכשנו זוג משקפיים מהממים וגל היה מבסוט. חזרנו הביתה, האחים שלו התלהבו ממנו עם המשקפיים והוא הרכיב אותם מול הטלוויזיה בלי בעיה אבל הודיע לנו שלגן הוא לא הולך עם משקפיים כי כולם יצחקו עליו. ניסינו לברר איתו למה הוא חושב ככה, מה מצחיק במשקפיים, האם אותו מצחיק שהוא רואה מישהו עם משקפיים והאם ראה שצחקו על מישהו שהרכיב משקפיים? התשובות לא העלו ממצאים מיוחדים אלא שפשוט ככה! הוא לא מסכים להרכיב משקפיים בגן!
החלטנו לא להבטיח לו שלא יצחקו עליו (למרות שקיוונו מאוד שלא, הרי הדבר שהורים הכי רוצים זה להגן על ילדם בכל מחיר) אבל אנחנו לא יכולים להתחייב שהחשש שלו לא יתממש..ובעצם ההבטחה שלנו למשהו שאין לנו שליטה עליו אנו עלולים לפגוע באמון שלו בנו כי מה לעשות ילדים זה ילדים… לא נוכל להגן עליו מכל תגובה של ילדים אחרים אבל כן נוכל לנסות לחזק אותו בהתמודדות עם משקפיים והרכבתן או אם אכן יצחקו עליו..
הכלים שלנו לתת לילדים בהתמודדות עם המציאות שלהם, בין אם מדובר במשקפיים או כל דבר אחר מתחילה בתגובות שלנו לעניין. בגיל 4 להתחיל להבטיח לילד " לא, מה פתאום, אף אחד לא יצחק עליך" לא היו עוזרות, תורמות או מבטלות לו התחושה והמחשבה שמבחינתו משקפיים = מצחיק/ שונה/ לא כיף/ מביך…
אז מה כן עשינו:
הקראנו לו ספר בנושא וכן הצענו לו שנעשה מסיבת משקפיים בגן, הוא התלהב וחיכה למסיבה מאוד.לשמחתינו הגננת גם היא התלהבה מהרעיון ושיתפה פעולה ויצאנו לדרך תכנון המסיבה יחד עם גל; הכנו עוגת משקפיים בבית, הבאנו סיפור לגננת להקריא על ילד שמרכיב משקפיים וחנות המשקפיים מו'גו משקפיים לילדים – התגייסה לרעיון והכינה לנו קופסא עם זוגות משקפיים מהממים לכל ילדי הגן, בכל הצבעים ובכל מיני צורות. המסיבה היתה הצלחה, היא לא באה כהטפה, הגננת תיווכה הנושא מצויין לילדים וכולם התלהבו ואף אחד לא צחק על גל 😊 דרך החוויה גל נרגע והחל לראות מציאות שונה ממה שחשב שיראה.
יתכן וגם בלי מסיבה כזו אף ילד לא היה צוחק עליו אבל בחשיבה של גל זה היה שונה. המסיבה עזרה לו גם לשנות את דפוס החשיבה שלו ולראות דברים מזוית אחרת. החוויה הטובה שינתה את דרך הראייה שלו על הנושא ואיפשרה לו להרגע ולא להרגיש חרד מהרכבת משקפיים.
בגיל הזה לעבוד על חרדה היא דרך חוויה מוחשית ופחות מלל והסברים.
דרך החוויה גל זכה במשקפי ראייה (פיזיים) מהממים שדרכם רואה העולם בצורה חדה וברורה ומשקף מחשבה ורטואלי שמאפשר לו להתייחס לעניין בצורה חיובית ולא בהכללה כמו קודם שחשב שכולם יצחקו עליו.
הכל עניין של בחירה, רק צריך לתת לילדים את האפשרות למגוון אפשרויות הבחירה מתוכן יוכלו לבחור מחשבה שתקדם אותם ולא תעכב אותם.
לכולנו יש משקפיים בין אם רואים אותם ובין אם לא. הבחירה בידינו איזה משקפיים להרכיב.
חג שמח עם זויות ראייה שונות ומגוונות…
