בכדי שביופידבק יעזור לנו אנחנו קודם כל צריכים להבין את הגוף שלנו. מערכת העצבים שלנו כל הזמן בוחנת את הסביבה כדי לחפש ולקלוט האם יש איומים. מה לעשות, אנחנו יצורים הישרדותיים מימי האדם הקדמון אנו כל הזמן מחפשים סכנות על מנת לשרוד, "מה שבטוח בטוח" "וליתר בטחון" ..
מערכת העצבים שלנו, הישרדותית ומהיותה כזו, מתוכננת לגרוע מכל. יש מספר דפוסי תגובה שמקורם בזמן קדום בהם היו חשופים לתנאים קשים ונדרשו לתגובות מתאימות על מנת להינצל. עד היום דפוסים אלו משמשים כל אדם לפי דפוס תגובה הדומיננטי לו במצבים קריטיים, בזמן חירום.
כשמערכת העצבים שלנו מזהה משהו שנחווה עלינו כאיום, כאב, פחד או לחץ, מופעילים הורמוני סטרס ומכינים אותנו למספר מצבים:
בריחה flight
קיפאון freeze
לחימה/תקיפה fight
התעלפות faint
היום כבר מצאו שיש עוד ועוד מצבים. בחרתי להציג ככאן כמה מהם:
במצב לחימה/ תקיפה fight – כל הגוף מוכן ללחימה, אנחנו נהיה עצבניים מאוד, דרוכים, יהיה לנו חם והדופק יעלה. זה משפיע רע מאוד על מערכת העיכול, המעיים מתכווצים ולכן יכולים להיות כאבי בטן, בחילות, שינוי בתאבון. חיידקי המעיים נפגעים והגוף לא יכול להחזיק מעמד ככה לאורך זמן וזו תגובה שאמורה להיות מופעלת מהר ולהגמר מהר כשהסכנה חולפת אבל היא היא נמשכת לאורך זמן זה עלול לגרום לבעיות רציניות (מחלות מעיים, בעיות בעור וכמובן נזק נפשי מתמשך).
במצב של קיפאון freeze – אנחנו נכנסים למצב זה כאשר מערכת העצבים שלנו מוצפת, יש גבול למה שמערכת העצבים שלנו יכולה להכיל. אצל כל אדם הגבול הוא שונה. יש אנשים שיגיעו לשלב הזה אחרי שהיו בשלב הבריחה או הלחימה ויש כאלו שישר נכנסים לקיפאון. צורת התמודדות זו היא משתקת, כיבוי מערכות כמו הכנה למוות. כמו חתול החוצה כביש וקופא מול פנסי המשאית הקרובה אליו. זו התגובה העתיקה באבולוציה.הגוף משתק עצמו כדי לא לחוות כלום. אנשים במצב מסתגרים וחשים לא תפקודיים וכל פעולה קשה עבורם.
במצב של בריחה flight – בריחה מהאיום, התרחקות. בג'ונגל בריחה מהנמר. בחיים המודרנים, התרחקות מאדם שנתפס כפוגע, מאיים, מלחיץ.
במצב של התעלפות faint – כאשר רמת החרדה גבוהה מידי והגוף והנפש לא יכולים להכיל זאת עוד אנשים מסויימים יתעלפו.
מה שחשוב לזכור שמודעות לדרך הפעולה שלנו כבר תפחית חרדה, אם נדע להגיד לעצמינו מה קורה לנו עכשיו, לתת לזה שם ולדבר לעצמינו בחמלה וסלחנות.
כל אחד מגיב שונה בהתאם למערכת העצבים שלו ויכולתו להכיל את שארע. מאוד תלוי גם איך הסביבה הגיבה אלינו ומהם מקורות התמיכה שלנו.
חשוב מאוד שלא נכעס על עצמינו על איך שמערכת העצבים שלנו מגיבה, תחושות אשמה ובושה יגבירו הלחץ.
אז קודם כל עלינו להבין את צורות התגובה שלנו ובהתאם לזה נחפש התמיכה הנכונה לנו. האם אנו קופאים, תוקפים, בורחים בסיטואציות מסויימות ובנוסף להיות אמפתיים להתנהגויות שונות כי לא כל אחד מגיב אותו דבר באותה הסיטואציה.
מה שיכול להוציא אותנו מהמצבים השונים שהזכרתי, הוא עצב הוואגוס, שעוזר לאזן את הגוף הורמונלית, פיזית ורגשית והדרך להפעילו היא פשוטה בסך הכול.
ועך כך בפוסטים הבאים.
