כללי

כשילדים מגיעים אלי עם פחד גדול עד כדי חרדה מכלבים, אנו קודם כל צריכים להבין יחד מה זה פחד ומה זו חרדה. נבין יחד את הרגשות שלנו ונלמד איך מתמודדים איתם גם כשהחרדה עולה ועולה והתחושה היא שאי אפשר להתמודד עם זה.
הפחד הוא דבר טוב ששומר עלינו ונותן לנו האות שלא כדאי להתקרב כי הסכנה ממשית (כמו שריפה), החרדה היא פחד מאיום שאינו ממשי ושלא באמת נשקפת לנו סכנה אבל המוח שלנו אומר לנו עדיין להתרחק ולפחד נורא.
שאלה ראשונה נפוצה של הורים המגיעים אלי בכדי לטפל בפחד של ילדם מכלבים היא, כמה זמן ייקח כדי שתעבור החרדה מהכלבים?
התשובה לכך היא שקודם כל ברור לי שמצב החרדה אינו נוח לאף אחד מבני המשפחה. זה מונע מהם ללכת לחברים או משפחה עם כלבים, הילד/ה שלהם נמנעים מפעילויות הכוללות כלבים, קשה ללכת ברחוב או לגינה כי כל הזמן בודקים מאפה הסכנה תבוא.. בהחלט מצב לא קל ולא נעים לא לילדים החווים זאת ולא למשפחתם.
אך באותה נשימה אני מסבירה שלטפל בחרדה נטפל בהחלט! הילד/ה והמשפחה יקבלו כלים נהדרים להתמודד עם החרדה אבל היא לא בהכרח תעלם. היא בהכרח תפחת עד כדי כך שהיא לא תנהל את הילדים ומשפחתם אך היא תמיד איפושהו נמצאת שם… הילדים לומדים איך לנהל אותה ולא החרדה אותם.
הקשיים בחיים לא בהכרח נעלמים אנחנו יודעים לעבור אותם ולצלוח אותם ביתר קלות בעזרת כלים שאנו מקבלים.
החרדה מדומה לגל גבוה וגדול שמציף אותנו ואנחנו נלמד לא להתעלם ממנו אלא נעבור אותו בשלום.
במפגשים שלנו נאמן את המחשבות, נחזק תחושת מסוגלות עצמית, ונאמן את המוח שלנו בדיוק כמו שמאמנים שריר בחדר . ביחד נצא לחשיפות מבוקרות, נפגוש כלבים בצורה שהיא הדרגתית, בשליטה מבוקרת ולאחר בניית אמון בנינו.

איך הגעתי לשלב בין אהבתי לכלבים ואהבתי לילדים.
לפני הרבה שנים (שנת 2007 ליתר דיוק), הייתי חלק מצוות מערכתי שהיה אחראי על טיפול בילד על הספקטרום האוטיסטי. עבדנו בשיטת  (ABA Applied Behavioural Analysis) שיטה התנהגותית- טיפולית חינוכית לשינוי ועיצוב דפוסי התנהגות.
ההנחה היא שהתגובה של הסביבה היא בעלת השפעה משמעותית להתנהגות ולכן התאמת חיזוקים מהסביבה מגבירה את ההסתברות להופעת התנהגות רצויה. חיזוק הוא כל דבר, מילולי, פיזי או חברתי, שמעלה את ההסתברות שההתנהגות הרצויה תתרחש פעם נוספת.
בנינו תוכנית שכללה מתן חיזוקים חיוביים לילד על התנהגות רצויה, מהמינורית ביותר ועד להישג גדול ומשמעותי בסביבתו של הילד.
לא אחת שמעתי את הביקורת על הABA שהוא מתאים לאילוף כלבים ושאנו מאלפים ילדים במקום לחנך אותם. הביקורת הפריעה לי מאוד. זה נשמע לי מוזר ולא הוגן.
מצאתי עצמי מסבירה למה זה לא נכון ולא צודק. עד לרגע בו תפסתי עצמי ואמרתי: רגע! מה בעצם לא בסדר בזה?? מדוע זה לא בסדר לחנך כמו שאתה מאלף/מאמן ולהפך, אם בשני המקרים זה נעשה בגישה חיובית, שמיטיבה לראות את הילד או הכלב ומחזקת התנהגויות רצויות, היכן טמונה הבעיה?
חוקרי גישת הABA התחילו המחקר שלהם על חקר התנהגות בעלי חיים, ולא היססו להקיש מהתנהגותם להתנהגות בני אדם.  יתכן והביקורת נעוצה בכך שלמילה אילוף יש קונוטציות שליליות?
אני מסכימה, המילה אילוף היא כוחנית ואגרסיבית, עם כללים של עשה ואל תעשה. הביצוע נעשה מפחד להענש ולהפסיד את מה שרוצים (פחד משותף לילדים ולכלבים). אין הבנה והפנמה של תהליך כפי שיש באימון וחינוך,  הפנמה של התהליך, למידה ומתן חיזוק על הצלחות.
כמה מעט צריך להתערב אם מתנהלים נכון.
תכנון נכון, סבלנות והקפדה על פרטים מדוייקים, יאפשרו לראות איך הבחירה בהתנהגות הרצויה מתקיימת. המטפל/מאמן אומנם מכוון אל אותה התנהגות אבל צריך להיות מספיק סבלני לראות איך תהליך החשיבה וההבנה מתרחש (הן אצל ילדים והן אצל כלבים). אם רק ניתן הזדמנות, מדהים לראות כמה מעט נצטרך להתערב ולהפעיל כח וכפייה.
הביקורת  ששמעתי לא אחת, גרמה לי לחקור יותר מה יש בגישות האילוף שכ"כ מקומם את אנשי החינוך והובילה אותי ללימודי אילוף וטיפול ריגשי הנעזר בבע"ח. תוך כדי הלימודים עבדתי עם צוות כלביית שילובים בפרוייקטים חינוכיים וטיפוליים במוסדות נוער בסיכון, בתי ספר וגני ילדים בחינוך הפורמלי והמיוחד והתמקצעתי בכלבים.
התוודעתי לכוח התראפויטי המופלא שיש לכלבים על בני אדם.
גישת הABA לילדים על הספקטרום האוטיסטי ומקבילתה בעולם הכלבים (Free shaping) , בשניהם העקרונות זהים.
התנהלות נכונה תוביל להישגים הרצויים ותטיב עם הילד ועם הכלב. הפסד של הכלב/ הילד בהתנהגות לא רצויה, הוא הפסד יחס, משחק או חטיף.
עולם האילוף ועולם הטיפול נקשרים זה בזה. בשביל לטפל בילד ולאמן כלב, צריך קודם כל לבנות אמון ותקשורת טובה.